במאמר הקודם הצגתי באופן כללי את ההתמודדות הרגשית עם טיפולי פוריות וקשיי פריון, ואת הדרכים של הפסיכותרפיה ההוליסטית לטיפול בבעיות פריון. במאמר זה אתמקד יותר בצד הנשי, בהתמודדות הרגשית של נשים העוברות טיפולי פוריות ובדרכי הטיפול שמציעה הפסיכותרפיה ההוליסטית. על הקשר בין אהבה, שוקולד ומיתולוגיה יוונית, תקראו בהמשך.

רוב הנשים גודלו וחונכו כך שביום מהימים הן תהיינה לאימהות. מבובת התינוקת הראשונה ועד המחשבה שביום מהימים היא תגדל תינוק אמיתי, נערות ונשים גדלות בסביבה המוקפת בדימויים וציפיות מההורים, מחברים, מהחברה, מהדת, מפרסומות ותקשורת. לכן בגלל שנשים גדלות בידיעה שביום מן הימים תהפוכנה לאמהות, גילוי חוסר היכולת ללדת תינוק נחשב כאירוע משנה חיים. זהו בעצם מצב של משבר המעורר תגובות רגשיות רבות.

עבור חלק מן הנשים, אמהות היא חלק גדול מהדימוי העצמי שלהן כאישה. עבור אחרות, זוהי השאיפה הגבוהה ביותר שלהן. גם נשים שלא בהכרח רוצות להיות אמהות מודעות לציפייה החברתית שיש מהן. גם לבן הזוג המצב לא קל, אך עבור אישה שחלק ניכר מהדימוי העצמי שלה קשור לאמהות, לידה והנקה שפתאום מגלה שאינה יכולה לממש את עצמה בתחומים אלו, הפגיעה בדימוי הנשי שלה יכולה להיות קשה ביותר. לעיתים התחושה הגופנית היא שהגוף עליו סמכה כל חייה פתאום בוגד בה, מה שיכול להוביל להרגשה של חוסר הערכה עצמית. לאותן נשים שמאוד משתוקקות להפוך לאמא, ההשתוקקות יכולה לגדול ולגדול עד שבסופו של דבר יוביל אותן לדחיפות במציאת "פיתרון" לבעייה. ואכן, נשים רבות בוחרות לעבור טיפולים קשים מבלי לעצור ולחשוב על השפעת הטיפולים עליהן, על גופן, על בן הזוג ובכלל על הזוגיות שיש להן. הטיפולים יכולים להיות בלתי צפויים וממושכים כמו רכבת הרים ארוכה של תקווה ואכזבה, שבסופם יובילו או לא יובילו להריון הרצוי. אצל נשים רבות הטיפולים וההתמודדויות יעלו את רמת הסטרס, ודבר זה כשלעצמו יוביל לפגיעה במערכת ההורמונאלית שלהן.

המצב הופך לקשה יותר במידה והאישה תפסיק את טיפולי הפוריות או במקרה ולא התחילה עם טיפולים אלה, שכן מופעל עליה לחץ חברתי ואישי (בייחוד מהסביבה הקרובה), הנובע בין השאר מהנחה חברתית שגויה שאם באמת מתאמצים ורוצים, אז אפשר להביא ילדים לעולם. לכן כמו שציינתי, בעיות בפוריות מהוות מקור לדחק הגורם לרמות גבוהות של מצוקה נפשית, וישנן חוויות רגשיות הדומות אצל נשים רבות המתמודדות עם משבר הפוריות (אך לאו דווקא בהכרח יופיעו אצל כל הנשים). אז איך באמת באות לביטוי החוויות השונות?

אובדן – אבל
אישה שסובלת מאי פריון חווה אבדן ממשי בדומה למי שחש אבל ושכול, אך לא כמו באבל רגיל, במקרה זה האבל הוא אבל שקט כיוון שבד"כ אינו זוכה להכרה של הסביבה הקרובה. האובדן מתבטא לראשונה באובדן האמון בגוף ובמשאלות וציפיות שעלולות שלא להתגשם לעולם. לאחר מכן, מתבטא כפגיעה קשה בדימוי הנשי של האישה את עצמה, בתחושת הערך העצמי שלה, באובדן השליטה על תכנון החיים והמשפחה, באובדן המיניות, וכמובן באובדנים הרבים המתרחשים במהלך טיפולי הפוריות, כאשר כל סבב חדש מביא איתו תקווה, אך פעמים רבות גם אובדן. בשונה מאובדן של אדם קרוב, במקרה זה אין דרך להביע את האבל או להשיג תחושת השלמה: אין טקס, אין הלוויה, אלא רק התכוננות לעוד סיבוב של טיפולים. בד"כ כשאדם עובר תקופת אבלות, הוא לוקח פסק זמן מחיי היומיום והטקסים שמסביבו מאפשרים לו לעבור תקופה קשה זו. לעומת זאת אישה שחווה בעיות פריון, אין לה את התנאים כדי לדבר על תחושותיה ולקבל תמיכה מהסביבה.

דימוי עצמי נמוך
נשים רבות מתעמתות בשלב זה או אחר במהלך חייהן עם דימוי הגוף שלהם, אך כשאישה חווה בעיית פוריות, בעיות דימוי הגוף הופכת להיות אתגר גדול עוד יותר. משבר הפוריות יכול לגרום לאישה להרגיש בלתי מושכת ובלתי נחשקת מינית, ואכן זה טבעי שכך יהיה, כי איך היא תוכל ליהנות מאותו חלק שמהווה מקור לקונפליקט ולרגשות השליליים? בנוסף, בגלל שבחברה שלנו יש קשר בין הולדת ילדים ובין נשיות, ומכיוון שהדימוי העצמי של האישה מכיל בתוכו היבטים כמו הריון, לידה, הנקה ואימהות, נשים עלולות בעקבות קשיי פריון להטיל ספק בנשיותן ולחוות פגיעה קשה בדימוי העצמי שלהן כנשים.

כעס
אישה עלולה לחוש כעס בלתי רציונאלי על דברים שונים וביניהם כעס על תחושת השלמות הגופנית שהייתה טבעית ומובנת מאליה, כעס על הפגיעה בדימוי הנשי, ובמהלך טיפולי הפוריות כעס על הטיפולים הפולשניים שלא תמיד מצליחים, וכעס על בן הזוג שאיננו קשוב מספיק ואולי אף חסר מוטיבציה. כמובן, כאשר אין לכעסים מקום לביטוי הוא יופנה כלפי אנשים שבסביבה הקרובה, כלפי בן הזוג, או במפגש עם אשה בהריון או אישה שכבר ילדה.

אשמה והאשמה עצמית
בד"כ נשים יאשימו את עצמן על חוסר יכולתן להרות יותר מאשר את הגבר, ולא תהיינה מוכנות להשלים עם חוסר האפשרות ללדת. בימים עברו בתרבויות עתיקות, הייתה בורות גמורה באשר לקשר בין הבאת ילדים וקיום יחסי מין ולמשמעות ההפרייה, ובאשר לחשיבותם השווה של שני המינים במיפגש של תאי רבייה זכריים ונקביים ע"מ להבטיח הפרייה. טקסים עתיקים שמו בעיקר דגש על שיפור פוריות האשה, ואכן רבייה נחשבה לתופעה נשית ותפקידו של הגבר (שנחשב די מיותר) הפך לתפקיד טקסי בלבד. בורות זו לא רק תרמה לאופן הערכתן של נשים ויכולות הרבייה שלהם, אלא גם להאשמת נשים כאשר התעברות והריון נכשלו.

לאורך ההיסטוריה ועל פני תרבויות רבות, ישנן דוגמאות אין ספור של האדרה חברתית דתית ותרבותית של נשים הכוללת אידיאליזציה של אמהות, והשמצות וההתעללות בנשים עקרות. נשים עקרות הואשמו בכישוף וחוו נידוי חברתי, התעללות, גירוש, ואף רצח (לעתים קרובות על ידי בעליהם או ע"י בני משפחתו של הבעל). עד היום בתרבויות שונות עקרות עדיין משוייכת לאשה, כמו ביפן למשל, שם הכינוי לנשים עקרות היא umazume, ובתרגום מילולי לעברית – "אשת אבן". כינוי זה נחשב לאחד הכינויים הגרועים ביותר ביפן, כי על פי מנהג מסורתי, נוכחותה של אישה כזו יכול להרוס כפר שלם. אומנם כיום בעולם המערבי ישנה יותר מודעות, אך גם כיום בחברתנו קיימת השפעה עמוקה של אמונות שמקשרות אי-פריון עם עונש, קללה ואשמה.

בבסיס ההאשמה העצמית עומדת לא פעם מחשבה מסוימת שתפחה וקיבלה מימדים גדולים בהרבה ממה שמלכתחילה היה צריך לייחס לה. מחשבה המגבילה ומחבלת בתהליך הפוריות היא לדוגמא: "אני אשמה כי ביצעתי הפלה בגיל מוקדם", "אני לא באמת רוצה להיות אימא, ובגלל זה אני לא נכנסת להריון", "עינגתי את עצמי לפני החתונה, חטא שאני צריכה לשלם עליו ובעיית הפריון היא העונש". ישנה גם דינמיקה מעניינת של הסתרה, שבה האשה "לוקחת על עצמה" את האשמה באי הפוריות, וכך מגוננת על בן הזוג. כאשר אישה מבינה את המוטיבים האלה, היא יכולה להשתחרר מהמחשבות המטרידות והכואבות הללו ולהפנות את כוחותיה להתמודדות בריאה.

יאוש ותקווה
כשאישה רוצה להיכנס להריון, תחילת המחזור החודשי שלה מהווה תקווה גדולה. נשים רבות אף יגידו לעצמן: "אני הולכת להיכנס להריון בחודש הזה. אני יודעת את זה". אך החודש מסתיים ואין הריון, ואז הייאוש עולה וצף. בחודש הבא שמגיע התקווה גדלה, אבל שוב אין הריון. התקווה הופכת לייאוש. כשהיא נמצאת בטפולי פוריות, האישה מתמלאת תקווה ומכריחה את עצמה לעבור את התהליך הקשה ע"מ להגיע להריון המיוחל,ומנסה דברים נוספים. היא מקווה ומאמינה, אבל ככל שהתקווה גדולה יותר כך הנפילה והייאוש גבוהים יותר ומתעצמים לאחר כל כשלון להרות. טיפולי הפוריות בפני עצמם גורמים למצוקה ולחץ רב. הם פולשניים ודורשים התמודדות רגשית רבה. לא משנה כמה מעגלים כאלה עברו על האשה, תמיד בהינתן התוצאה השלילית תהייה נפילה רגשית וייאוש תהומי.

בדידות חברתית
טיפולי פוריות יכולים להיות מאוד מלחיצים, בייחוד בגלל שאין ממש אפשרות לשלוט בתוצאותיו. לכן נשים רבות בוחרות שלא לשתף אחרים בתהליך שהן עוברות ובנוסף גם אינן רוצות לספוג את הלחץ של אנשים הקרובים השואלים בשלומן. הן גם לא רוצות שירחמו עליהן. כמו כן, לא תמיד קל לאשה לשתף אחרים במה שעובר עליה בתקופה זו של טיפולי פוריות. אם נדמה להן שהטיפול יצליח ובכל זאת נכשל, הן תעדפנה לשמור את רגשותיהן לעצמן מבלי לשתף. בתקופה זו ייתכן ותחושת הבדידות והבידוד שלהן יגדלו, ויהיה להן קשה להתרועע עם אמהות אחרות וילדיהן. כמו כן ייתכן ובמקומות עבודתן לא יהיו סובלניים ביחס לזמן הרב שטיפולים אלה דורשים ולכן האשה תצטרך להסתיר אותם מחשש לפיטורין, או אפילו תפסקנה לעבוד בכלל כדי לפנות את כל כולן לטיפולי הפוריות.

בסרטו הנפלא של ז'אן פייר אמריס שכונה בעברית "אהבה ושוקולד", בתחילתו מופיעה גיבורת הסרט ושרה שיר מעורר ההשראה:

"בכל צעד אני מרגישה יותר בטוחה
הכל יהיה בסדר
אני בטוחה בזאת, העולם בכף ידי
הם יראו אותי זורחת, מפני שאני מאמינה בעצמי
אני מאמינה בעצמי כשהשמש זורחת
אני מאמינה בעצמי כשהגשם מכה
אני מאמינה בעצמי כשהאביב יגיע
ומעבר לכל אני מאמינה בעצמי
העוצמה אינה נמדדת במספרים
וגם העושר לא
אלא בלילות שקטים של תנומה רגועה
זמר צוהל בבוקר
ליבי פועם בחוזקה
כי אני מאמינה בעצמי
אני מאמינה אך ורק
באמונה בעצמי
וכך, אני באמת מאמינה…"

ואכן כשהאישה מאמינה בעצמה, מקבלת את עצמה, נהנית מחייה ולומדת לנהל את הלחץ והפחד הנגרמים מאי הפוריות בצורה בריאה, היא תתחיל להרגיש טוב יותר. וכשהיא תתחיל להרגיש טוב יותר, כל התהליכים הביוכימיים של הגוף יתחילו לנוע בצורה חיובית, ואז כמובן הגוף "יקצור את הפירות".

בטיפול עצמו, מלבד ההתמקדות בפוריות שכמובן קשורה לכל תחומי החיים, והעצמתם של המקומות הבריאים בחייה של האשה, אני רוצה להתייחס לשני מישורי טיפול הקשורים זה לזה בקשר הדוק: המישור החוקר, והמישור התומך .

המישור החוקר
ע"מ להמחיש את חשיבות החקירה והעיבוד בטיפול ובקשר לפסיכותרפיה ההוליסטית, אתחיל בסיפור הלקוח מהמיתולוגיה היוונית על דמטר ופרספונה:

דמטר (בתו של זאוס), הייתה זו שאחראית על היבול. כל עבודות האלים היו חשובות, אך העבודה של דמטר הייתה חשובה ביותר. אם הייתה נסערת, הגידולים יכלו לנבול. כולם, אלים ובני תמותה, עבדו קשה כדי לשמור על דמטר מאושרת. ההנאה הגדולה ביותר שלה הייתה הבילוי בחברת בתה, פרספונה. ע"פ הסיפור המיתולוגי פרספונה גדלה והפכה לאישה צעירה ויפה, שמחה ומאושרת עד מאוד. יום אחד, בעודה קוטפת פרחים בשדות, האדס דודה, אל השאול, הבחין בה. האדס היה בדרך כלל בחור (או ליתר דיוק אל) קודר. אבל היופי של פרספונה סנוור אותו והוא פשוט התאהב בה מייד. מהר, לפני שמישהו יכול היה להתערב, הוא חטף את פרספונה ודהר במרכבתו אל המעמקים האפלים ביותר של העולם התחתון. כשהיא כלואה בביתו של האדס, פרספונה בכתה ובכתה. היא סירבה לדבר איתו ואף סירבה לאכול. האגדה מספרת שאם אוכלים בשאול אצל האדס, לעולם אי אפשר לעזוב. היא לא ידעה אם להאמין לאגדה, אבל בכל זאת לא רצתה לקחת את הסיכון כך שאם מישהו יבוא להציל אותה, לא תהיה לה בעייה להשתחרר. כמעט שבוע עבר. לבסוף פרספונה לא יכלה עוד לשאת את הרעב, והסכימה לאכול שישה גרגרי רימון. באותו רגע נראה שגורלה נגזר, ושהיא תצטרך לחיות בשאול לנצח נצחים. בינתיים, על האדמה, זאוס היה מודאג בנוגע ליבול כי הרי האנשים ימותו אם היבול לא יצמח, ואם אסון זה יקרה לא יהיה מי שיסגוד לו ויערוך בפניו את הפולחן. זאוס לא יכל לתת לכל זה לקרות והיה חייב לעשות משהו בנידון. הוא שלח את הרמס בנו הצעיר כדי לסגור עסקה עם האדס.

אפילו כתינוק, הרמס היה נהדר כמבצע עסקאות, וכולם ידעו זאת. אבל עסקה זו עשויה להיות האתגר של חייו. האדס הדוד, מלך העולם התחתון, היה ממש מאוהב בפרספונה. זאת לא הייתה סתם אהבה חולפת, אלא אהבת אמת. כאשר הרמס שמע שפרספונה אכלה שישה גרגרי רימון, הוא הצטרך לחשוב מהר. לבסוף מצא את הדרך לעיסקה הטובה ביותר, כמובן, בהתחשב בנסיבות הקיימות. העסקה שביצע עם האדס הייתה שפרספונה תתחתן איתו ותישאר בעולם התחתון (בתור מלכה), אך ורק במשך שישה חודשים בשנה. אך בכל שנה כאשר יגיע האביב, פרספונה תשוב לחיות על פני האדמה במשך ששת החודשים האחרים של השנה. האדס הסכים. זאוס הסכים. פרספונה הסכימה. ולבסוף, דמטר אמה גם הסכימה. מאז בכל אביב, דמטר דואגת שכל הפרחים יפרחו באביב כאשר בתה, מלכת העולם התחתון, חוזרת אליה.

סיפור יפה, אך בכל זאת איך הוא קשור לאי-פריון ?

הפסיכותרפיה ההוליסטית מביאה איתה הבנה חדשה בכל הקשור לטבע האדם ע"י חקר ומיקוד מחודש בנושאים כגון תודעה, התניות, אישיות וזהות. בהתבסס על יסודות אלו של הטבע האנושי, המיתולוגיה של דמטר ופרספונה מספקת לנו "מפה" שבעזרתה אפשר לחקור את נושא אי-הפריון והשלכותיו האפשריות אצל נשים. אפשר להסתכל על המיתוס מארבע נקודות מבט שונות, כאשר כל אחת מהן מספקת לאישה הנחייה איך להבין את חוויותיה ולהשתמש בהן לצמיחה אישית או לתמיכה: מחזוריות הטבע, חניכה לתוך העולם התחתון (שם נרדף ללא מודע), מודעות לדפוסי חשיבה, זמן של אינטגרציה והתחדשות בעת החזרה מן השאול, ובעצם אלה שלושת השלבים של משבר אי הפוריות (אובדן, אבל, ופתרון). הבנה של השלבים היא בעצם התחלת תהליך של שינוי, הבנה שיכולה לעזור ולהוביל את האשה למקום בריא יותר ולפתרון של המשבר.

במהלך תהליך המסע אל הפוריות, יעלו ויצוצו שאלות, דאגות, פחדים, תחושות, מחשבות ורגשות, ואלו מאוד חשובים. למשל, אם לא מאפשרים מקום לביטוי לרגש שעולה, קיימת סכנה שהאישה לא תקבל את עצמה או שתרגיש לא רצויה, דבר שעשוי להוביל לחוסר הערכה עצמית. חשוב גם להסתכל מעבר לרגשות, למשל למקומות של יצירתיות או למקומות בחייה בהם האישה כן מרגישה פורייה. בנוסף ומנקודת מבט רחבה יותר, היא תוכל להעריך ולקבל את העוצמה שהתפתחה בתוכה, בעקבות ההתמודדות עם נושאים שקשורים למשבר האי-פוריות. זה בעצם המקום החוקר של משבר "אי-פוריות", ובעצם גילוי המשמעות, הינו חלק מתהליך הרפוי.

במהלך ההתמודדות עם קשיי הפריון, האישה בד"כ חווה רגשות מכאיבים ומייסרים שמצריכים עיבוד. לעיתים אין לה הזדמנויות נאותות לבצע את העיבוד בצורה שתשרת אותה, וכך היא יכולה למצוא את עצמה "תקועה" בתוך רגשות קשים שגוזלים ממנה משאבים נפשיים, משאבים שנחוצים לה כל כך להמשך ההתמודדות בדרך הקשה של טיפולי הפריון. במהלך הטיפול ניתן לזהות מצבים אלה ולעזור לה להתקדם, לגייס משאבים נפשיים, להתמודד ולצמוח. במהלך הטיפול יכולים לצוף תכנים מודחקים, אמונות המוטבעות בנו מן הילדות בנוגע לפוריות, דפוסי מחשבה שתוקעים אותנו, רגשות, מחשבות ותחושות שלא בהכרח קלים להתמודדות. אך לפעמים ישנה חשיבות רבה בהעלאה למודעות תכנים מודחקים מהילדות, כיוון שישנה השקעה מתמדת של אנרגיה נפשית הנדרשת לשמירת על תכנים אלה במצבם המודחק. ע"י שחרורם והעלאתם למודע תוכל לשחרר אנרגיית גוף-נפש שתסייע לאישה בריפוי קשיי הפריון שלה.

הניסיון הקליני של ניראבי פיין בטיפול בנשים הסובלות מאי-פוריות הוכיח בבירור כי ברמה תת הכרתית נשים אלה מגלות יחס דו-ערכי להריון. בשכל שלהן הן אולי רוצות בכך, אבל בלבן הן לא בטוחות. פיין טוענת שיש חשיבות גדולה ליצירת קשר בין רגשות, משפחה, פוריות והעלאת תכנים מודחקים למודע. למשל עניינים משפחתיים בלתי פתורים, חוויות שליליות מן העבר ורגשות מסויימים הנחווים באופן שלילי עשויים למנוע הריון. קיימים מקרים שבהן האשה תגלה שבעצם היא לא רוצה להרות (משיקולי קריירה, השפעות ולחצים חברתיים וכיו"ב). כשהיא נהיית מודעת לכך ולסיבות שבגללן היא אינה רוצה בהריון, נפתח בפניה המרחב להחליט מה נכון עבורה. כיוון שהתכנים המודחקים נחשפו ועלו למודעות, במידה ותחליט שהיא רוצה להרות, הסיכוי שאכן תיכנס להריון גדל.

חשוב להבין, שמלבד החקירה והעיבוד, המטרה הסופית היא עוררות יכולת הריפוי הטבעית של האשה, כך שלפעמים המישור התומך הוא אף חשוב בהרבה מהמישור החוקר.

המישור התומך
בתקופה זו תחושת הבדידות יכולה להיות נוראית, ועבור האישה להיות תקופה לא קלה שבה היא תחווה עוצמות גבוהות של רגשות שליליים. לעיתים גם תחווה חוסר תמיכה, מעין תחושה שבעצם אף אחד לא ממש מבין אותה. העבודה עם מטפל/מטפלת יכולה לעזור באותה תקופה שבה היא צריכה את התמיכה הזו, בייחוד ברגעים הקשים כמו למשל במהלך טיפולי פוריות, ובאירועים קריטיים כמו של הפלה, אי קליטה של העובר, ואפילו ברגעים שבהן היא פוגשת בסביבתה הקרובה נשים בהריון וילדים. העבודה הטיפולית המשלבת גוף ונפש, עוזרת למטופלות לקבל את התמיכה והליווי שהן צריכות, תוך כדי העצמה של הערכה עצמית וביטחון בגוף, חיבור לחיים, לשמחה ולשפע. כמו כן רכישת מיומנויות התמודדות בריאה יותר עם לחץ ומתח, יהפכו את ההתמודדות לחיובית יותר, ובסופו של דבר ישפרו את סיכוייה של האישה להשגת הריון באופן טבעי או להצלחת הטיפול אותו היא עוברת.

אמונות מגבילות
בספרה של ניראבי פיין (שפת הפוריות) היא מסבירה שנשים (וגברים), יכולים להיות כה מושפעים מהאמונות והדפוסים המשפחתיים ( והדוריים ), עד למצב שיכולת הפוריות הטבעית שלהם יכולה להיחסם. למשל, אשה שגדלה עם המסר שכל עוד היא יפה ומושלמת כך ימשיכו לאהוב אותה, עלולה לקבל את המסר הסמוי שכאשר היא תשמין ומראה גופה יפגע, בעלה אולי לא יאהב אותה יותר. מערכת האמונות לא חייבת להיות מבוססת על רק על דפוסים מישפחתיים, אלא גם יכולה להגיע ממקורות שונים מבחוץ. ישנן אמונות כאלו השייכות לחברה, לתרבות, לדת, למעמד, למשפחת המוצא ולהיסטוריה האישית של כל אדם. האמונות המגבילות הן לא ברמה המודעת, אבל הן גורמות למצוקה גדולה ובעזרת העבודה הטיפולית, הן עוברות לחלק המודע. כך המטופל יכול להבין למה אמונות אלה חוסמות את יכולת הפוריות (או מגבילות אותו בתחומים אחרים בחיים). אם ניקח לדוגמא אמונות הקשורות למין, אמונות האומרות שמין הוא דבר רע מיסודו ומקורו בחטא ובטומאה, שמין אינו מוסרי ונועד לרבייה בלבד, או שמין הוא חובה ולא זכות. חישבו עד כמה אמונות אלו מסרסות את האישה (או את הגבר) ובעצם חוסמות את יכולת הפוריות הטבעית והחופשית של הגוף והנפש. כמה פעמים שמעתם את המשפטים: "ילדים זאת עבודה קשה", או "הורים צריכים לדאוג ולתת הכל לילדיהם עד המוות". חישבו על ילד שגדל עם המסרים האלה ובאופן לא מודע הם הופכים להיות חלק ממנו. גם כשיגדל וירצה להביא ילדים בעתיד, זו תהיה עבורו משימה קשה, כי הגוף והתודעה "זוכרים" משהו אחר.

אמונות ומסרים נוספים שיכולים לפגוע בפוריות הם: "כול הגברים בוגדים" (אם אישה חיה כל חייה אם האמונה הזאת שכל הגברים בוגדים, למה לה להביא ילד עם גבר בוגדני, למה בכלל שתיתן בו אמון, ואיך גופה יכול לתת לדבר כזה לקרות?), "בנים אינם בוכים, הם חייבים להיות חזקים" (הדימוי הראשון שעולה אצלי הוא שכדי להיות חזק מבחינה פיזיולוגית צריך להחזיק ולכווץ, אבל בנוגע לפוריות הדבר בדיוק הפוך – צריך לשחרר ולהרפות). ישנם גם מסרים שלא נאמרים, כמו למשל במקרים של ילדים שגדלים במשפחה בה האב מאוד חזק והאם חלשה ונזקקת, במשפחות שיש בהן אלימות (גם אלימות מילולית היא אלימות), או במקרה של נשים שאמהותיהן ויתרו על קריירה, הן עשויות לקבל את המסר הסמוי שגידול ילדים יהרוס את חייהן. אפשר להתחיל להבין איך האמונות המגבילות מייצרות תקיעות ומדכאות את הפוריות. עצם ההסתכלות על המקורות מהם צמחו האמונות והמסרים הללו, והעלאת המודעות לכך שאין זו האמת האחת ויחידה, מאפשרת למטופלים לקחת צעד אחד אחורה, להתבונן באמונות הללו,ולבקר אותן. כשכך עושים, אפשר לחשוב על שינוי או החלפה שלהן.

ישנם שני נושאים אחרונים שחשוב לתת עליהם את הדעת:

אשמה ועונש: ברגע שאישה מאשימה את עצמה בחוסר יכולתה להיכנס להריון ומעבירה לעצמה מסרים כגון: "אני אשמה שאני סובלת מבעיות פריון. אילו לא הייתי עושה הפלה בגיל 19, הכול היה נראה אחרת", "זו הקרמה שלי, בוודאי מגיע לי" וכו', היא בעצם מגדירה ומגבילה את עצמה וכך חוסמת כל אפשרות לפוריות.

נדרים: נֶדֶר הוא התחייבות שאדם נוטל על עצמו. בד"כ ילדים עושים זאת כתגובה לחוויה עוצמתית שהם חווים ואין להם ממש כלים להתמודד עם אותה חוויה. כמובן, שהם נודרים נדר כדי לא לחוות את אותה חוויה בעתיד. למשל ילד שיסבול מאלימות בבית, הדרך היחידה שלו להתמודד עם החוויה הזו היא לנדור שאף פעם לא יהיו לו ילדים, וכך הוא מבטיח לעצמו סוג של שקט זמני ותקווה עתידית לחיים ללא אלימות.
ביהדות נדר של ילד אינו נדר, עד שיהיה בן 12 וחצי.הסיבה היא שכדרכם של ילדים עדיין אינם יכולים לקבל אחריות מלאה לא על מעשיהם ולא על דבריהם (כלומר – להיות עקביים בהחלטותיהם). אבל אם מסתכלים מנקודת מבט של הגוף-נפש, הנדר הוא מסר מאוד חזק ועוצמתי שנטמע בגוף ובנפש בד"כ נישכח בגיל מבוגר, אבל כמובן שהגוף עדיין זוכר.

המפגש הטיפולי
במפגש הטיפולי אני מנסה לבדוק אצל המטופלת את מצב הפוריות בכל היבטי החיים: האם המציאות הפנימית והחיצונית פוגשות אצלה זו את זו ויוצרות אהבה, זוגיות, קריירה וכדומה? בתרבות שלנו האישה נתפסת בין השאר דרך האמהות שלה, כך שניתן להבין את עוצמת הפגיעה בדימוי העצמי שלה כאשר היא אינה עומדת בסטנדרטים ובציפיות המופנים כלפיה. לכן כדי ללמד אותה לתפוס את עצמה כפורייה, צריך לחזק את הדימוי העצמי שלה. דרך עבודה טיפולית ניתן להתיר את הקשרים המחשבתיים הביקורתיים היוצרים דימוי עצמי נמוך וכמובן לחזק את העוצמה פנימית, הקבלה עצמית והביטחון עצמי, שהינם משאבים שלא יסולאו בפז. חשוב להבין ולבדוק עד כמה היא רוצה להרות, מה היא חושבת על ילדים, מה רוצה בן הזוג שלה, ומה ההשקפה שלה לגבי הורות ואימהות. חשוב לבדוק האם קיים קונפליקט פנימי לגבי ההריון, למשל: האם היא בכלל פנויה להריון, או האם כל האנרגיה מושקעת בדברים אחרים (קריירה, לימודים, הגשמה עצמית וכיו"ב). כמו כן, חשוב לברר האם קיימים פחדים הקשורים להריון. האם היא מאמינה בגוף שלה? האם הזוגיות יציבה? האם יש ביטחון שהקשר יחזיק? האם יש טראומות עבר? נושאים אלה וסיבות רגשיות אחרות יכולים להיות קשורים לחוסר היכולת להיכנס להריון. לכן מלבד חיזוק הדימוי העצמי והעלאתם למודעות של תכנים אלה, חשוב גם לתת בטיפול לגיטימציה לביטוי חוויות רגשיות שמאפיינות את משבר אי-הפריון.

אחד הדברים הקשים ביותר להתמודדות אצל חלק ממטופלות הפריון היא תחושה של אובדן השליטה. במהלך טיפולי הפוריות, אם משהו לא מסתדר כמו שתוכנן, אז מופיעים רגשות כמו כעס, לחץ, מתח וחוסר סבלנות. בד"כ כשאנו חווים פחד, חרדה ודאגות, עוברת מערכת העצבים שלנו שינוי המשפיע ישירות על תהליכים שונים בגוף. בין היתר מתרחש כווץ יתר של השרירים, יש עלייה ברמות הקורטיזול והאדרנלין, ומובילים לחוסר איזון בהורמונים אחרים החשובים להבטחת פוריות אופטימלית, כגון של בלוטת תריס, פרוגסטרון ואסטרוגן. בנוסף לכל זאת ללחץ נפשי יש השלכות פיסיולוגיות שעלולות להשפיע על יעילות טיפולי הפוריות. אחת הדרכים להורדת מתח נפשי והשפעות פיזיולוגיות הנילוות, היא ע"י הרפייה (בעזרת טכניקות כגון דמיון מודרך, מדיטציה, נשימה וכד'). דמיון מודרך היא שיטה המאפשרת העברת דימויים ומסרים חיוביים אל תת-המודע שלנו וחשיפת המטופל לעולמו הפנימי. בעזרת דמיון מודרך אפשר להגיע למפגש עם פצעים רגשיים, רגשות שליליים, כאבים וטראומות. התחברות לאלה וחוויתם מחדש בדמיון מאפשרת לרפא אותם, ודרך הריפוי הרגשי מתרחש גם הריפוי הגופני. בעזרת הדמיון אפשר ליצור חוויות מציאות חיוביות, כמו למשל, האשה יכולה לראות את עצמה כאם לתינוק, או לדמות את כל תהליך ההפרייה. ממש לדמות איך כל שלב ושלב מתרחש. מדמיון של איברי הרבייה שלה ,כמתפקדים ובריאים, דרך דמיון של השחלות, החצוצרות, שחרור הביציות עד למיפגש עם הזרע. יש לציין שיש נשים שייתכן ובהתחלה יהיה להן קושי לדמות את כל זאת, אך במהלך הטיפול אפשר לעבוד עם הקשיים. לבסוף ברגע שהתהליך זורם באופן טבעי והרמוני, ממש כמו צפייה בסרט קולנוע, היא יכולה לדמות את כל התהליך קורה במהלך קיום יחסי מין עם בן זוגה.

מלבד העבודה עם דמיון מודרך, אני נעזר במהלך הטיפול גם בהילינג אנרגטי. ייחודו של הטיפול האנרגטי הוא בכך שהוא מחזיר את הגוף ל"קיצבו הטיבעי", ובכך מנצל את המשאבים והכוחות של הגוף כדי ליצור את השינוי המיוחל, בין אם הנושא קשור להיבטים פיזיים, נפשיים או רגשיים. חשובה מאוד גם פיתוח יכולת ההקשבה לגוף וההבנה שהיכולת להביא ילדים היא רק היבט אחד של הגוף והיבט זה הוא לא זה שמגדיר את הגוף ואת האשה. כמו שהוזכר לפני כן, הגדרה עצמית כ"לא פוריה" אינה תורמת לפוריות, כיוון שזוהי עשויה להיות כמו נבואה שמגשימה את עצמה.

אנשים לא מעריכים כראוי את כוח המחשבה. מחשבות יכולות בקלות לנוע מהתודעה ולהשפיע על המציאות. למשל, אם ניסית להכנס להריון ולא הצלחת, אז קל מאוד להתייאש. את מתחילה להאמין שזה לעולם לא יקרה ומתחילה לתת לכישלון, לאכזבה, לספק עצמי ולתסכול להשפיע על מעשייך. המחשבות קובעות את מה שאת מושכת לחייך. אל תפחדי לדמות הצלחה. ואל תפלי במלכודת המחשבה שאת הולכת להיכשל ושלעולם לא תצליחי. המחשבות הללו הן אלה שיכולות להניא אותך מלהגשים את מה שאת רוצה להשיג. לכן עבודה עם הדמיון היא טכניקה מאוד חשובה כדי לאפשר לגופך ולנפשך להשתחרר מחסימות, פחדים ודפוסים ישנים, ולמצוא את האמון פנימי .

סרט " אהבה ושוקולד" –במאי: ז'אן פייר אמריס
לצמוח ממשבר אי-הפריון / איה קמחי
על חלקה של הנפש בטיפולי הפוריות/ איה קמחי
טיפול נפשי נרטיבי בעבודה עם אנשים המתמודדים עם בעיות בפוריות/ יעל איתן-שילר
PERSEPHONE & DEMETER – Ancient Greek Gods for Kids – http://greece.mrdonn.org/greekgods/demeter.html
The Language of Fertility: The Revolutionary Mind-Body Program for Conscious Conception – Niravi B. Payne
Women's Bodies,Women's Wisdom" – Christiane Northrup"
Enhancing Fertility: A Mind/Body Perspective- Christiane Northrup
The Mind/Body Approach for Fertility By Amanda Wallace LPC, C.H
The psychological impact of infertility by Jo Perkins
Psychology of Infertility HAMMER BURNS AND SHARON N. COVINGTON