הנושא הוא רחב יריעה ויהיה זה יומרני מצידי לכתוב מאמר אחד, לכן אנסה לגעת בנושא מכל מיני כיוונים בסדרת מאמרים.  מהי תודעה ? מהם מצבי תודעה ? מזה פסיכותרפיה ומה הקשר בין פסיכותרפיה ומצבי תודעה שונים ?

מהי פסיכותרפיה?
המונח פסיכותרפיה מגיע מיוון העתיקה ופירושו: פסיכו=נפש ותרפיה=טיפול.
פסיכותרפיה היא טיפול בנפש האדם, בעזרת טכניקות ושיטות טיפול ליצירת שינוי או הפחתת מצוקה. פסיכותרפיה היא טיפול במשברים, הפרעות, מצוקות נפשיות ו בדיקה של דפוסים חוזרים ונשנים ודרכי התמודדות למול ארועי חיים.

מהי תודעה ?
ישנן עמדות פילוסופיות והגדרות רבות לגבי המושג תודעה. למשל הגדרה אחת מיני רבות,המוגדרת במרבית ספרי הלימוד בפסיכולוגיה, כמונח המציין מודעות לאני ולסביבה. זהו מאפיין קוגניטיבי המאפשר לנו להיות מודעים לגירויים מן הסביבה ולגירויים פנימיים כמו מחשבות, רגשות ותחושות פיזיות. תרבויות ודתות רבות גורסות כי התודעה נמצאת בנשמה, שנפרדת מהגוף. בעוד שישנם מדענים רבים הרואים את התודעה כקשורה באופן הדוק לתפקוד הניורוני של המוח. ולכן מכיוון שאין הגדרה אחת של המושג תודעה, בלי להיכנס לפרטים, מצב תודעה, הוא הדרך שבה אנחנו תופסים את העולם!

מהם מצבי תודעה ?
שינוי במצב התודעה קיים כאשר ישנו שינוי מתבנית רגילה של תפקוד מנטלי, למצב אשר נראה שונה לאדם אשר חווה את השינוי. למשל מצבים שבהם אין ערות מלאה כמו מצב היפנוטי, חלום וכן מצב עוררות למחצה כמו מדיטציה או תפילה. כולנו התנסנו במצבי תודעה שונים אלו או אחרים במהלך חיינו,בין אם זה שתיית אלכוהול, חלימה בהקיץ ואפילו ילדים חווים שינוי במצב תודעה, למשל זכור לי כשהייתי ילד, אהבתי להסתובב סביב עצמי עד למצב שבו חוויתי סחרחורת וכל העולם הסתובב סביבי עד שנפלתי לאדמה, או כמה מכם שמעו שיר שריגש אתכם במיוחד עד למצב של חוויה חושית-רגשית עמוקה ?

אז איך באמת הכל קשור אחד לשני ?
"אני חושב משמע אני קיים " – דקארט
זהו המשפט שבעצם עיצב את תפיסת התודעה המערבית, כלומר מצב התודעה היומיומי של הבן אדם המערבי מבוסס בעיקרו על רציונאליות. למעשה רובנו לא ממש חושבים על זה או מתעסקים בזה, אבל הרַצְיוֹנָלִיּוּת היא הדרך שבה אנו חיים את חיינו ,כלומר זה חלק מרכזי של מערכת הערכים החברתיים של החברה בה אנו חיים. ברוב תרבויות העולם בשונה מהתרבות המערבית, במשך אלפי שנים, מערכת הערכים החברתיים של החברה הייתה מושתת על אינטגרציה של מצבי תודעה שונים, כחלק מהחיים, כחלק מדת וכחלק חשוב בתהליכי ריפוי.
למעשה למצבי התודעה שאנו מכירים יש קשר ישיר לדפוסים שלנו ולתפיסות שלנו. הרגלי המחשבה שנוצרו עוד בשלבי ילדות מוקדמת, הם אלה שעיצבו את מי שאנחנו ואת התפיסה שלנו את עצמנו, את הדעות שלנו, הבחירות שלנו, והרגלי היום יום. לכן, בבואנו לרפא את עצמנו, יהיה קשה מאוד לרפא, אם לא נסכים לראות את עצמנו מפרספקיבה אחרת. התבוננות חדשה מפרספקיבה אחרת ששונה ממצב התודעה היומיומי שאליו אנו רגילים, יכולה לקרב אותנו יותר למקומות חדשים שאנו לא מכירים בעצמנו ולהבנת הקשר בין גוף, רגשות ומחשבות. שינוי הוא תהליך חשוב בתהליך הריפוי ולכן לעבודה עם מצבי תודעה שונים המאפשרים לבן-אדם למצוא את השינוי האישי שלו, יש פוטנציאל ריפוי וצמיחה רוחנית, אך חשוב לציין שעבודה שכזאת, אם נשתמש בביטויים מטאפוריים משולה לשער, חלון, גשר והיא לא המעות עצמה.

למעשה מה שבאמת חשוב זה התודעה היומיומית שלנו והטרנספורמציה והאינטגרציה שאנו עושים לאחר שהגענו לתובנות על עצמנו. מלבד השינוי, רעיון הריפוי מבוסס על האמונה שלכל אחד מאיתנו יש חלקים רבים בהוויה, שאיתם יש לנו קשר מועט( כמו חלומות ) או בכלל אין קשר. בעבודה טיפולית המבוססת על התכוונות, התבוננות, בעזרת כלים כמו הילינג,דמיון מודרך ונשימות, אנו יכולים לפתח את המודעות ואת הקשר עם חלקים אלה. חלקים אלה בעצם יוצרים את החוויה שלנו את עצמנו, את גבולות התודעה ואת המרחב הפוטנציאלי שלנו לצמיחה. היבט מאוד חשוב בתהליך הריפוי, הוא חיזוק הקשר עם עם הלא מודע, ואכן העבודה עם מצבי תודעה שונים משמשת כמעין גשר בין מודע ולא מודע, גוף נפש. הקטבים האלו הם טיבעיים והם בעצם חלק חשוב בהתפתחות שלנו. הבעיה היא שהחברה המערבית איבדה את התפיסה ההוליסטית של איחוד בין הקטבים, ופה נכנסת לתמונה, העבודה הטיפולית שיכולה לקשר אותנו בין תודעת האחדות שהייתה נהוגה בזמנים קדומים למצב התודעה היומיומי של הבן אדם בעולם המערבי. לפי תפיסת דעתי, אני מאמין שפסיכוטרפיסט מודרני שמתעסק עם נפש האדם חייב להרחיב את ההבנה שלו ואת הניסיון מעבר למצב הרגיל הרציונלי ביותר של התודעה המאפיינת אנשים בחברה המערבית המודרנית.

כדי להמחיש את הנאמר בצורה טובה יותר, אתן דוגמא לתהליך טיפולי:
בשלב ראשון נתחיל בעיבוד של נושא מסויים שעליו המטופל רוצה לעבוד ( לדוגמא, דיכאון, התמכרות, מחלה, פריון, קשיים בזוגיות, התפתחות רוחנית, וכ"ו), בשלב הבא נעבור להרפייה, ולאחר מכן בעזרת דמיון מודרך, נעבור למצב מדיטטיבי. בשלב זה כאשר השקט הוא זה ששולט במרחב. המטופל יכול לדווח על מחשבות, תחושות ורגשות שעולים. ההדרכה המילולית שלי היא מועטה ובעיקר מבוססת על להשאיר את המרחב פתוח לדמיונו שלו. יכול להיות שיהיו שתיקות ארוכות שמופסקות ע"י הלקוח או אם אני מרגיש שהוא צריך עזרה, אני יוכל לשאול: "איפוא אתה עכשיו ? מה אתה חווה ? " או לכוון אותו לשאלות שהוא יכול  לישאול את עצמו, כמו: " למה אני עושה איזה ? מה הרווח שלי ? איפה זה משרת אותי ?" ( למשל, במקרה של התמכרות ). כל שאלה שכזו יכולה לפתוח מרחב ענק של רגשות, מחשבות, זכרונות ותחושות ( ריח, טעם,מגע ). בד"כ לאחר התהליך אנו לא מנסים ישר לפענח את מה שנחווה, אלא להישתמש ביצירה למשל, ע"מ לתת ביטוי לתהליך, כלומר לתת ביטוי לתהליך בדרך שהיא לא בדרך ההגיון. מלבד הנוכחות של המטפל, התרומה הגדולה ביותר שלו, היא ביצירת סביבה בטוחה ומכילה הנותנת למטופל את המרחב לצאת למסע שכזה. בפגישה הבאה ננסה לתת מילים והגיון למה שנחווה ולמצוא את החיבור והאינטגרציה לתודעה היומיומית.